<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כשתגיע לתמצית חשבון כריתות העריות כאשר בארנו אותם בהלכות עריות ולתמצית שאר העבירות שחייבים עליהם כרת תמצאם שתים וארבעים עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ואלו הן. א.גהבא על אמו. ב.גהבא על אם אשתו. ג.גהבא על אם אמה. ד.גהבא על אם אביה. ה.גהבא על בתו. ו.גהבא על בת בתו. ז.גהבא על בת בנו. ח.גהבא על בת אשתו. ט.גהבא על בת בתה. י.גהבא על בת בנה. יא.גהבא על אחותו. יב.גהבא על אחות אביו. יג.גהבא על אחות אמו. יד.גהבא על אחות אשתו. טו.גהבא על אשת אביו. יו.גהבא על אשת אחי אביו. יז.גהבא על אשת בנו. יח.גהבא על אשת אחיו. יט.גהבא על אשת איש. כ.גהבא על הנדה. כא.גהשוכב עם הזכר. כב.גהבא על אביו. כג.גהבא על אחי אביו. כד.גהשוכב עם בהמה. כה.גהאשה שהביאה בהמה עליה. עד כאן כריתות שבעריות, ואלו הן כריתות משאר עבירות. א.גהעובד ע"ז במעשה. ב.גהנותן מזרעו למולך. ג.גבעל אוב. ד.גבעל ידעוני לדברי ר' עקיבא (כריתות ג' ב') במעשה זוטא. ה.גהמחלל את השבת. ו.גהעושה מלאכה ביום הכיפורים. ז.גהאוכל והשותה ביום הכיפורים. ח.גהאוכל חמץ בפסח. ט.גהאוכל חלב. י.גהאוכל דם. יא.גהאוכל נותר. יב.גהאוכל פיגול. יג.גהשוחט קדשים חוץ לעזרה. יד.גהמעלה קרבן חוץ לעזרה. טו.גהמפטם את הקטרת. יו.גהמפטם [את] שמן המשחה. יז.גהסך בשמן המשחה. הרי בין הכל שתים וארבעים. ורבינו משה (שגגות פ"א ה"ד ועי' לח"מ ומשל"מ) מנה שלש וארבעים, שמונה בעריות אחותו מאנוסת אביו ואחותו שהיא בת אשת אביו לשתים ותנו רבנן בפרק שני דיבמות (כ"ב ב') הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו חייב שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו. על כל אלו שמנינו מביא על שגגתו כשבה או שעירה, ואם הוא מלך מביא שעיר עזים לחטאת שנ' (ויקרא ד' כ"ב—כ"ו) אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' א-להיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם, או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו לה' שעיר עזים זכר תמים, וסמך ידו וגו' וכפר עליו מחטאתו אשר יחטא ונסלח לו. ותניא בת"כ ואשם למד שמביא אשם תלוי אם לא הודע אליו.
מצות עשה שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנאמר בפרשת ויקרא (ויקרא ד' כ"ז—ל"ה) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם, או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא, וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העולה, ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח, ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליי' וכפר עליו הכהן ונסלח לו, ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה, וסמך ידו וגומר ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מעל זבח השלמים, פירוש (רש"י) לרבות האליה בכבש. אמרו רבותינו במסכת כריתות (ב' א') שאין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ועל דבר שיש בו מעשה, וגרסינן במסכת הוריות פרק שני (ח' א') ובפרק כלל גדול (שבת ס"ח ב') מתני ליה ר' יהושע [בן לוי] לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הוקשה כל התורה לע"ז מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. בתחלת מסכת כריתות (ב' א') מונה שלשים ושש כריתות ומסיק בסוף על אלו חייבין על שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף המגדף מפני שאין בו מעשה, ונאמר בעשותה פרט למגדף שאין בו מעשה.
<h2>דף ב:</h2>
גרסינן בתחילת מסכת כריתות (ב' א') שלשים ושש כריתות בתורה ואמרינן בגמרא מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת תו הא דתנן (שבת ע"ג ב') אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. ובפרק אמרו לו (ט"ו א') למדנו מן המשנה שהבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע"פ שכולן משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת, כיצד הרי שבעל חמש נדות או שבא על חמש אחיותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף (ע"פ לשון הרמב"ם שגגות פ"ה ה"ג).
<h2>דף ט.</h2>
הידיעות מחלקות לשגגות, כיצד מי שבא על הערוה בשגגה ואחר כך נודע לו וחזר ושגג בה עצמה חייב על כל בעילה ובעילה, אבל אם לא נודע לו בנתיים אע"פ שהיה בין בעילה לבעילה ימים הרבה הכל שגגה אחת היא ואינו חייב אלא חטאת אחת הואיל ואין כאן אלא גוף אחד (ע"פ רמב"ם שגגות פ"ה ה"א).
<h2>דף יא:</h2>
שנינו בפרק אמרו לו, אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב חטאת וחכמים פוטרים, א"ר מאיר קל וחומר אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל, אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור. פירוש (י"ב א' תד"ה או) שיש לנו להאמינו במה שמתרץ דבריו אם יאמר מה שאמרתי שלא אכלתי רצוני היה לומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד, ולא להשים עצמו רשע אומר כך אלא לעשות תשובה שלא להביא חולין בעזרה. אבל אם שתק מסקינן שם שאפילו אמרה לו אשה אחת אכלת חלב ושתק חייב להביא חטאת דת"ר או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אפילו אין מכחישן ת"ל או הודע אליו מ"מ במאי עסקינן אילימא בתרין תרין ואין מכחישן קרא בעיא אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישן מחייב ש"מ.
עוד שנינו שם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, אכל חלב ודם פיגול ונותר בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד, אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית בתוך כדי אכילת פרס ממין אחד חייב משני מינין פטור.
<h2>דף יד.</h2>
שנינו בפרק אמרו לו יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד, טמא שאכל את החלב והוא נותר מן המוקדשים ביוה"כ. ומפרש בגמרא (י"ד א') טהור מעיקרא לא אסיר אלא בחלב הוה ליה טמא מגו דמיתסר בחתיכות טהורות איתסר נמי עלויה חלב, וכגון זה קורא איסור כולל בכל התלמוד שכולל דברים המותרים עם דברים האסורין, וחלק מעיקרא לא אסיר אלא באכילה אקדשיה מגו דאיתוסף ביה איסור הנאה מפני ההקדש איתוסף נמי ביה איסור אכילה מפני ההקדש, ואכתי להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי הוה ליה נותר מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי גבוה איתוסף נמי איסורא לגבי הדיוט, חל עליה יום הכיפורים מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי חולין איתוסף ביה נמי איסורא לגבי גבוה, וכגון אלו קרוין איסור מוסיף בכל התלמוד מלבד יום הכיפורים שהוא כולל חלב עם החולין. העושה מלאכה ביוה"כ שחל להיות בשבת חייב שתי חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחד (רמב"ם שגגות פ"ו ה"ו). וכגון זה קרוי איסור בת אחת בכל התלמוד. ואע"פ שאין איסור חל על איסור בענין זה חל [או] אם היה איסור מוסיף או איסור כולל כאשר בארנו ובעניינים אלה אומר לשם שעל ביאה אחת חייב כמה חטאות.
<h2>דף טו.</h2>
גרסינן בתחילת מסכת כריתות (ב' א') שלשים ושש כריתות בתורה ואמרינן בגמרא מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת תו הא דתנן (שבת ע"ג ב') אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מניינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. ובפרק אמרו לו (ט"ו א') למדנו מן המשנה שהבא על עריות הרבה בהעלם אחת אע"פ שכולן משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת, כיצד הרי שבעל חמש נדות או שבא על חמש אחיותיו בהעלם אחת חייב על כל גוף וגוף (ע"פ לשון הרמב"ם שגגות פ"ה ה"ג).
<h2>דף טז.</h2>
אין קרוי שגגה לעניין קרבן אם היתה לו ידיעה כלל (לא) [בין] בתחילה (ולא) [ובין] בסוף עד שתגמר העבירה כדתנן בפרק הזורק (שבת ק"ב א'). בכל חייבי חטאות שגגת קרבן לא שמה שגגה שאם אמר יודע אני שעבירה זו בכרת אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו הרי זה פטור מן הקרבן מפני שזה נחשב מזיד אבל אם אומר יודע אני שעבירה זו בלא תעשה אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת הרי זו שגגה לעניין קרבן כדמוכח בפרק כלל גדול במסכת שבת (ס"ט א') וה"ה אומר מותר (ע"ב ב').
הידיעות מחלקות לשגגות, כיצד מי שבא על הערוה בשגגה ואחר כך נודע לו וחזר ושגג בה עצמה חייב על כל בעילה ובעילה, אבל אם לא נודע לו בנתיים אע"פ שהיה בין בעילה לבעילה ימים הרבה הכל שגגה אחת היא ואינו חייב אלא חטאת אחת הואיל ואין כאן אלא גוף אחד (ע"פ רמב"ם שגגות פ"ה ה"א).
<h2>דף טז:</h2>
שנינו במסכת שבת בפרק כלל גדול, כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה בין הגוים כשהוא קטן אע"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא, והוא הדין שחייב חטאת אחת על כל חלב שאכל וחטאת אחת על כל דם שאכל וכן כל כיוצא בעבירות אלו, וכל היודע עיקר שבת אבל שכח שהיום שבת אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת על כל היום כולו (ע"פ רמב"ם שגגות פ"ז ה"ב ע"ש). וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות ולא ידע שהמלאכות אלו אסורות או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אחת ואחת, שכח שהיום שבת ושגג אף במלאכות שלא ידע שהמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד').
<h2>דף יט.</h2>
שנינו במסכת כריתות בפרק ספק אכל, חלב ונותר לפניו ואכל את אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל, אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהם שגג, שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכיפורים עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. ובגמרא תניא א"ל ר' יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא, ואומר שם רבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה מיבעי ליה פרט למתעסק בשבת כגון שנתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר, ולרבא קרוי מתעסק אף נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר כאשר יתבאר לפנים (סוף המצוה). ומביא שם (י"ט ב') הא דאמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה, והמתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה. ופירוש נתכוון להגביה את התלוש ונמצא שהיה מחובר וחתכו אבל אין לפרש נתכוון להגביה תלוש זה וחתך מחובר אחר שאפילו נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור דתניא בפרק ספק אכל (כ' א') היו לפניו שתי נרות דולקות נתכוון לכבות זו וכיבה את זו פטור (ע"פ תו' י"ט ב' ד"ה לשון).
<h2>דף יט:</h2>
במתעסק שאמרנו למעלה שפטור בשבת אומר רבא בפרק כלל גדול (שבת ע"ב ב'), שהמתכוון לחתוך התלוש וחתך את המחובר אף על פי שמתכוון לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת (רמב"ם שגגות פ"ז הי"א).
במתעסק שאמרנו למעלה שפטור בשבת אומר רבא בפרק כלל גדול, שהמתכוון לחתוך התלוש וחתך את המחובר אף על פי שמתכוון לחתיכה הואיל ולא עשה מחשבתו פטור מן החטאת שזה כמתעסק ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת (רמב"ם שגגות פ"ז הי"א).
